לילה הַיָּדַיִם שֶׁלִּי קְפוּצוֹת לְאֶגְרוֹפִים. מִכָּךְ נוֹבֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא אַגִּיעַ, שֶׁאַתָּה לֹא תִּגַּע, שֶׁהָצָּמָא יִשָּׁאֵר נוֹרָא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּאן מַגָּע, מִלְּבַד הִשְׁתַּלְחוּת הָאֵיבָרִים הַמְּאֻלָּפִים, תַּרְנְגוֹלֵי הַקְּרָב שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. הַגּוּף הָאַמִּיץ לֹא יַצִּיל אוֹתָנוּ, אַתָּה שׁוֹמֵעַ? אֲבָל לְרֶגַע, בְּזִירַת חֶלְקַת הָעוֹר, הַתְּשׁוּקָה מַשִּׁיקָה לַגַּעְגּוּעַ.           מתוך הספר אליבי (הליקון, 2000)